אין עם מי לדבר: עץ נפל וריסק רכב, העירייה ו"עמידר" התנערו מאחריות

עץ נפל על רכב של "אלדן" שחנה בחנייה ציבורית בנצרת עילית. כשהחברה פנתה לעירייה בבקשה לפיצוי, היא גלגלה את האחריות ל"עמידר" בטענה שמדובר בשטח שלה. השופט ביקר את התנהלות הרשויות בחריפות, וחייב את שתיהן לשלם.

בינואר 2012 נעקר ממקומו עץ אורן גדול בנצרת עילית ונפל על רכב של חברת "אלדן" שחנה בחנייה ציבורית בעיר. החברה פנתה אל עיריית נצרת עילית בבקשה לפצות אותה על הנזק שנגרם לרכבה, אך זו הפנתה אותה ל"עמידר" – בטענה שהקרקע שממנה נפל העץ נמצאת באחריותה. החברה פנתה שוב ושוב לעמידר בדרישה לפיצוי, אך כל פניותיה לא נענו.

לייעוץ בענייני נזיקין:

פנה ל-עו"ד דיני נזיקין

בנובמבר 2012, לאחר שהתייאשה מההתחמקויות, החברה הגישה לבית משפט השלום בת"א תביעה על סך 32,643 שקלים נגד עמידר והעירייה. על אף שלא ידעה להצביע בבירור של מי העץ, היא טענה כי גלגולי האחריות שלהן מאחת לשנייה והמנעותן מלפרט ולהסביר למי בדיוק שייך העץ ומדוע – מלמדות כי יש לחייב את שתיהן בפיצוי.

עוד הוסיפה התובעת, כי בהיות הנתבעות גופים ציבוריים בעלי זיקה קניינית לקרקע שבשטחה נפל העץ, הן בעלות חובת זהירות כלפיה, ועליהן להוכיח כי לא התרשלו בשתילת העץ ובתחזוקתו.

העירייה טענה כי העץ נפל משטח פרטי שנמצא באחריותה המלאה והבלעדית של עמידר. היא הוסיפה, כי לאחר שהעץ נפל עמידר שלחה נציג מטעמה לטפל בפינוי העץ, ודי בכך כדי לראותה כאחראית לאירוע.

עמידר טענה, כי העץ היה קרוב לשטחה - אך מחוצה לו, בשטח ציבורי שבבעלות ובאחריות העירייה. לדבריה, הטיפול בעץ לאחר נפילתו נעשה כיוזמה עצמאית של חברת הגינון שעובדת עמה, ועובדה זו אינה יוצרת, כשלעצמה, חבות בנזיקין.

הנתבעות טענו עוד, כי התובעת לא הוכיחה את הסיבה לנפילת העץ שהיה בריא בעת נפילתו. לשיטתן, מדובר בכוח עליון הקשור למזג האוויר ביום האירוע, ולא ניתן היה לצפות את הנזק.

חלם זה כאן

הרשם הבכיר אבי כהן ביקר בחריפות את שתי הנתבעות: "...ילמד הקורא, שבמדינת ישראל המודרנית של שנת 2015, קיימות רשויות ציבוריות נכבדות כמו שתי הנתבעות שלפניי, שלא מצליחות להסכים ביניהן מי משתיהן היא בעלת הקרקע שממנה נפל העץ המזיק ומי משתיהן אחראית כלפי הציבור לטיפול בעץ..."

הרשם הבכיר ציין, כי הנתבעות נמנעו בכוונה מהצגת ראיות רלווטיות שקיימות בידיהן ושניתן היה להשיגן ללא מאמץ, בתקווה שמישהו "יתבלבל" ויפטור אותן מאחריות. במקום להימנע מחשיפת האמת, הנתבעות היו יכולות להראות כי נקטו באמצעים סבירים לתחזוק העץ או למניעת נפילתו. משלא עשו כן, הדבר פועל נגדן מבחינה ראייתית.

לבסוף קיבל הרשם הבכיר את התביעה במלואה וקבע, כי הבעלות בקרקע היא של העירייה אך ההחזקה והטיפול בה היו של עמידר, ולכן שתיהן אחראיות לפצות את התובעת.

לפיכך העירייה ועמידר חויבו לשלם לתובעת 32,643 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 2,619 שקל, ו-8,000 שקל עבור שכ"ט עו"ד.

• ב"כ התובעת: עו"ד מושיק עובדיה

• ב"כ עיריית נצרת עילית: עו"ד דויד ויניצקי

• ב"כ "עמידר": עו"ד נדב קנימח

   

  * עו"ד טל כהן תורג'מן עוסקת בדיני נזיקין.

  ** הכותבת לא ייצגה בתיק.

  *** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

   

  אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

  www.psakdin.co.il

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין